אצלי בחיים השיפוט העצמי הוא חתיכת דבר. תמיד היה.
תמיד שפטתי את עצמי בחומרה .
ממש חתכתי עצמי לחתיכות מדממות שוב ושוב.
כי לא הייתי מספיק.
יפה, חכמה, טובה, ועוד ועוד ועוד ועוד
כי אני לא…
כי אני לא.. ממש לא.. ממש ממש לא.
כי יכולתי יותר.
וכו..
הסיפורים האלה שאנחנו מספרות לעצמינו..
אחרי פגישה עם נגה אדמה האהובה וההשראה שלי.
ואחרי שיעור על סליחה עם דב אהבה המורה האהוב ככ שלי.. שנתן לי השראה לסלוח לעצמי . כי אני בסדר. הכי בסדר שאני יכולה.
פתאום קלטתי .. שאני רוצה להוציא את הידיים מהחרא הזה.
שזה לא משרת אותי.
שמה שאני עושה זה מספיק.
וזה נהדר וטוב.
ושאני יכולה לחבק אותי.
את האופלים שלי. ויש חופשי מהם.
והם איתי.. כמו האורות .
אני יכולה.
ופתאום לא חשבתי..
פתאום ידעתי.
פתאום זה הסתדר.
פתאום ראיתי את המאמץ שלי.. את הערבוב שלי עם עצמי בתוך מערבולת.. והרצון שלי שככ רוצה.. ובגלל הדברים שאני מחזיקה בפנים.  זה לא יוצא..
ואז.. החלטתי לשחרר..
וכשהצלחתי לשחרר..
פשוט פיניתי את זה מהחיים שלי.
נהיה מקום..
ובמקום הזה.. נכנסה אהבה
אהבה לעצמי היישר לרחם החבוטה שלי.
ואז…משהו שלא חוויתי כל חיי.
נבטוטים קטנים של אהבה החלו לנבוט מתוכי מבפנים עמוק..  ופתאום אחרי מעל 20 שנים.. הצלחתי לישון. ואפילו לגרגר כמו חתול.  התחלתי לפנות אנשים שמערכת היחסים שלי איתם היא לא טובה לי ועושה לי רע. כי מגיע לי.
לישון באמת זה מרהיב.
אז זה לא פשוט לדשן את המקום הזה. ולראות כל הזמן שעשבים שוטים של שיפוט עצמי וריצוי מנסים לנבוט שוב ושוב ולעקור אותם מהשורש בכוונה.
ולא לחזור באופן טבעי להלקאה העצמית המוכרת ככ. 
ומכיוון שאני מכירה היטב אותי.
ויודעת כמה אני מפרגנת לאחרים..
החלטתי הפוך..
והמצאתי לעצמי טקס בוקר יומיומי.
שבו אחרי שאני קמה.. לפני הכל .. אני מודה לעצמי . מרימה לעצמי. מחבקת אותי . מטפטפת על עצמי טיפות בריח שבוחרת.. שמה פרח בשיער.  ויוצאת לדרכי.

טקס הודייה לעצמי.
אני רוצה להודות לי.
לנשמה שהיא אני.
ולצלם הפיזי שלי.
שבחר להוולד לעולם הזה. לגלגול הזה.
שבחרתי את הוריי הביולוגים המושלמים לי.
אני רוצה להודות לעצמי על החיים שבחרתי לעצמי 
את החגיגות ואת השיעורים שידעו להגיע אלי כי יכולתי להם.
אני מודה לעצמי.
על כל פעם שנשבר לי הלב. כי הסכמתי שישבר לי הלב והעזתי להרגיש עד הסוף.
אני מודה לעצמי על האופלים שלי שקיימים שם בכבוד ועוצמה בדיוק כמו האורות שקיימים בי באהבה ותקווה
מודה לחשיבות העצמית שלי והטורפת הפנימית שלי שעושות לי וואחד שיעורים וגורמות לי להתמקד יותר במהות שהיא אני ופחות בסיפורים שאני ואחרים מספרים לי.
רוצה להודות לעצמי שהצלחתי לאהוב את עצמי ולהרגיש.
רוצה להודות לעצמי על מאמצים של דרך.
על אומץ לשבור תבניות,  סיפורים ולהתקדם קדימה.
הודייה על הסיפור החדש שאני מספרת לעצמי.
הודייה לעצמי שהסכמתי להפתח לרצות ולהיות בדרך ושירות.
הודייה על ידיעה שאני בסדר גמור ממש בסדר. שאני טובה. שאני יפה. שאני מושלמת. שאימא בראה אותי מדוייקת לנשמה שהיא אני. וזה ככ נפלא ומקסים ומרהיב.
הודייה ללמוד קדושה מה היא.
הודייה ללמוד אהבה מה היא
הודייה ללמוד כבוד לי ולאחרים.
הודייה על תרגולים בהקשבה אמיתית.
הודייה על אפשרות ללמוד לדעת ופחות לחשוב.
הודייה לעצמי.
הודייה על חיבוק לעצמי.
הודייה שאני נהדרת וטובה . שכל דבר שקורה הוא מדוייק בדיוק עבורי.
אמא אוהבת אותי.
אני ככ מבורכת.

מוזמנות ומוזמנים לנסות גם ♥♥♥